Home God and the Shoah (Eng, Heb, NL, Rus, Span) Hebrew version

אלוהים והשואה – עם נבחר כנגד גזע עליון

קיימות מספר גישות לנושא של "מקומו של אלוהים בשואה" – יש האומרים שאין אלוהים או שהוא מת; אחרים מאשימים את הקרבנות; ואילו אחרים עומדים ללא מילים לפני הכל-יכול, או מחפשים קשר סיבתי כלשהוא. הגישה האחרונה מובילה בדרך כלל ליחס שגוי בין סיבה למסובב. השאלה האמיתית אינה "היכן היה אלוהים?" אלא, "היכן היה האדם והיכן היה העם הנבחר?".
דבר זה דורש הבנה חדה יותר של משמעות המושג "עם נבחר" לעומת "גזע עליון" – באשר האחת היא האנטיתיזה המדויקת של האחרת. הבנת משמעות זו מחזקת את היותנו אחראים לשליחות מוסרית לעולם – לקבל על עצמנו, בהסכמה נאצלת, את הרלוונטיות של אלוהים והשואה לזמננו.
המדרש אומר כי האנטישמיות נולדה בהר סיני. מהותן של עשרת הדברות – "ואהבת לרעך כמובך" – כתיזה יצרה גם את הבסיס לדחייתן המוחלטת, אשר הגיעה לשיאה באנטיתיזה של האידאולוגיה הגזענית הנאצית. באצבעו האחת יצר אלוהים את האדם בצלמו, חדורה חוק מוסרי אוניברסלי האומר: לא תרצח; לא תגנוב; וכולי. ובאצבעו האחרת, אלוהים חוזר ומעמיד במבחן את עמו ואת כל אלה הקוראים בשמו, באופן אישי או קיבוצי, באמצעות מתן רשות לכוחות הרוע להתגלם על פני האדמה. רוע זה גורס כי המוסריות היא יחסית – מושג שמקורו בעבודת אלילים, שבמסגרתה יכולוה כל מטרה להצדיק את האמצעים שיינקטו להשגתה. רוע זה פשט ולבש צורות שונות במשך הדורות. לפני השואה ובמהלכה, הרוע התגלם בנאציזם - שעבוד לגזע ה"ארי" העליון ו"מטהר" האנושות. בתמציתה, היהדות היתה המתנגד הבולט בהא הידעה לנאציזם – היהדות מוקדשת לשירות, בעוד הנאציזם מוקדש לשיעבוד – ולכן הן לא יכלו להתקיים בו-זמנית.
האתגר שהציב אלוהים לפני עמו הנבחר לא היה יכול להיות בהיר ומובהק יותר במחצית הראשונה של המאה ה-20 – להתעמת עם התגלמותו של הרוע עלי אדמות. האם היה עלינו להתגייס כאיש אחד, מאוחדים בצלמו של אלוהים, כדי להתעמת עם הנאציזם? האם היינו מפולגים בינינו לבין עצמנו מכדי שנוכל להתמקד בעיקרי אמונתנו ולאשר מחדש את ערכי המוסר האוניברסלי? האם היה עלינו להקדיש עצמנו מחדש בהר-סיני רוחני, 3,000 שנה אחרי ההתגלות? הנאצים השטניים ידעו את האמת, היינו, שהאויב האמיתי שלהם, בראש וראשונה, היו היהודים ולא בעלות הברית. האמירה שלא יכלנו לעשות יותר אינה מנוגדת למה שהיה עלינו לעשות ברוח חזונו של אלוהים, מעניקו של הרצון החופשי לבני האדם. אחריות זו אינה טעונה כל אשמה או תחושת עליונות.
רמתנו המוסרית או הדתית, בכל זמן מן הזמנים, אינה שוללת את השליחות הבסיסית שניתנה לעם ישראל אל אומות העולם – להיות נושא הלפיד, אך לא להתיימר להיות מקור להבתו. זוהי אם כן משמעותו הראשונה במעלה של הביטוי "אור לגויים". אסור שהשאיפה המחייבת להיות דוגמה מוסרית תשתק ותסיט אותנו מהגשמת שליחתנו הבסיסית.
היום, כאשר הקומוניזם והנאציזם הבלתי מוסריים איבדו את כוחם, העולם נחשף לסרטן חדש. לא עוד מעמד פועלים שליט, או גזע עליון, אלא דת ג'יהאדית המתיימרת לעליונות וחותרת תחת יסודות האסלאם עצמן. ירשנו את האחריות לנשיאת הלפיד ואת מילות השבועה, "לא עוד!". בית הדין של מעלה מחכה לראות האם העם הנבחר ותומכיו יידעו שהם נקראים היום להתגייס למען האנושות.

אהרן ברונשטיין הוא איש שירות החוץ של ארה"ב (בדימוס), המתגורר בירושלים לאחר ששירת במשך 13 שנים במדינות מוסלמיות. הוא עוסק כיום בעריכת טקסטים של "יד ושם" באנדלית.
הוא גם המייסד של "התאחדות הברית היהודית" (Jewish Covenant Alliance ) שמטרתה להפיץ את מסר זה.

covenantalliance.org